הסיפור שלנו
” אמא אבל למה היא מחטטת בפח?”
“לא יודעת אולי נפל לה משהו”, השבתי והאצתי את צעדיי
מתיא, בני בן השבע התעקש ומשך בידי
“אמא, למה את לא עונה?”
ידעתי שאם אסתובב לאחור, אקפא, אהפוך לנציב של מלח, אצטרך להסתכל, להתמודד, לראות את מה שקשה, אנשים מחטטים בפחי אשפה ברחוב ומחפשים משהו לאכול!
תמיד יש את הילד הזה בכל משפחה, שמכריח אותך לזוז, לזוז מהמקום הנוח הזה של עצמך, המקום הזה שבוחר לא לראות, המקום שמקשיח את הלב והגב וממשיך ללכת כאילו כלום לא קרה…הוא מאלץ אותך לראות
לרואת את מה שקשה לך…
“אבל מה היא מחפשת שם?”
“אמרתי לך, שבטח נפל לה משהו לפח, די בוא ,אנחנו נאחר לחוג ” השבתי בנוקשות.
מתיא משך את ידי וכשהסתובבתי, מבטינו הצטלבו, שלי ושל האישה, היא שמעה את מה שאמרתי, הייתה שתיקה, והבטנו לרגע אחת בשנייה.
בעיניה ראיתי היסטוריה שלמה מהמדינה שממנה היא עלתה. ראיתי אישה, משפחה שגם לה בטח פעם הייתה, בית, גינה, אבא ואמא וארוחה חמה, ילדים, עבודה, חיים, היסטוריה שלמה, ועכשיו מחפשת אוכל בפח האשפה!”
מתוך סיפור על המיזם “כריך למי שצריך”
